Mina Agossi

מי רוצה ללכת לקניות

מהי ההתמכרות הגדולה ביותר של החברה שלנו? הרבה מדברים על מין – אנחנו דור מאוד משוחרר מינית ביחס לזה שבא לפנינו ואת המשפט הזה אפשר באמת לומר על כל דור שקורא את המאמר הזה. אבל אנחנו לא מכורים למין, לפחות לא רובנו, אלא רק הולכים ונותנים לו מקום שונה יותר ויותר בחיים שלנו. אלכוהול וסמים מאז ומעולם היו מוצרי צריכה אטרקטיביים ומאז ומעולם היו צורכים אותם בצורה תרבותית ובצורה לא תרבותית. הדבר היחיד שהשתנה בצריכת האלכוהול – המיתוג של שכרות ומסיבות כמפתחות לבילוי טוב – הוא תוצאה של הרעה החולה האמיתית של החברה שלנו – התמכרות לקניות. אז למה אנחנו כלכך מכורים לקניות, האם הדבר רע ואנחנו צריכים הגנה עצמית מפניו או שמא - תחביב לא מזיק.

קודם כל, על מנת ליישר קו עם כל מין הקורא את המאמר הזה – בהחלט ובהחלט שלא מדובר רק בנטייה נשית. לחלוטין לא. כל גבר שאני מכיר – מהמטרוסקסואל הכי 'סקרן' ועד הקיבוצניק יוצא הסיירות – מכורים ברמה כזו או אחרת לקניות ועשויים למצוא את עצמם רוכשים מזרקות לגינה סתם בשביל הכיף. כמובן שלא מדובר בסוג אחד של קניות. ישנם אנשים שאוהבים בגדים, ישנם אנשים שאוהבים רכבים וישנם אנשים שאוהבים המצאות טכנולוגיות (גאדג'טים) מגניבות. על כל מקרה שלא יהיה ההתמכרות שלנו מתבטאת בכך שאנחנו יודעים על מה מדובר. אנחנו מכירים את המוצר ואת ההיסטוריה שלו לעומק, יודעים מה כדאי ומה לא כדאי לקנות. על רקע ההתנהגות הזו שלנו נראה מוזר שאנחנו מדברים על קניות כרעה חולה, מצמידים לאנשים שאוהבים לעשות קניות במופגן את התיוג 'בזבזן' או 'מושחת מוסרית' כשלמען האמת אנחנו כולנו צרכנים מושבעים.

אז הגנה עצמית או לא הגנה עצמית – אנחנו מקבלים בחיבוק את תרבות הצריכה ושאף אחד לא ינסה לשכנע אתכם אחרת.
עוד לא הבנו אבל, האם מדובר במשהו טוב או משהו רע. עצם העובדה שאנחנו מקבלים את תרבות הצריכה באהבה מופרזת לא אומר שזה טוב לנו. ובכן, תשאלו את עצמכם – הנושאים שבהם אתם אוהבים להתעניין – בין אם זה מוצר צריכה כזה או אחר ובין אם זו קבוצת כדורגל או במאי – איזו מטרה הם משרתים עבורכם? האם אתם לומדים וזוכרים פרטים איזוטריים ולא שימושיים אודות נגני אמ. פי. שלוש בגלל שזה יכול להועיל יום אחד? המטרה של מידע, מידע מכל סוג – היא בעיקרה חברתית. באותה צורה שבה אנחנו מדברים על תוכניות ריאליטי בשיחות סלון אצל חברים – כך גם תרבות הצריכה היא בסופו של דבר סממן תרבותי. לאנשים שאוהבים יוגה יש סממן תרבותי קטן מאחד. לאוכלוסייה שאוהבת קניות – יש סממן תרבותי ענק מאחד.

השאלה היחידה שנותרה היא האם אנחנו רוצים את תרבות הצריכה כסממן התרבותי המאחד הגדול ביותר שיש לנו? אם כן – למה שלא נודה בכך, נכיר שאנחנו אכן תרבות צורכת ונטביע את יצרינו במכון הדפסה על חולצות שימתג אותנו כסוג הצרכנים שהם אנחנו. אם הדפסה על חולצות היא לא הכיוון המתאים עבורנו – אולי כדאי שנראה איך אנחנו ממציאים את עצמנו בנפרד מתרבות הצריכה – או במילים אחרות, מה עוד יש לנו בחיים.